החלטה בתיק מ"ת 7201-12-12 - פסקדין

לפניי בקשה לשינוי תנאי שחרור. 

טיעוני הצדדים :

1.      המבקשת עתרה, בבקשתה, לשינוי מקום מעצר הבית כך שתעבור מבית אמה לביתה שלה, בשילוב עם הוספת בעלה כמשמורן. במהלך הדיון, חזרה בה מבקשה זו.

בדיון טענה המבקשת כי התקופה הממושכת בה שהתה במעצר בית מחוץ לביתה, גרמה נזק לבנותיה ובמיוחד לצעירה שעוברת כעת בחינות בגרות, ועל כן יש לאפשר למבקשת לבקר בביתה מדי יום למשך שעתיים.

בנוסף, ביקשה לאפשר לה לצאת ממקום מעצר הבית להמשך טיפול פסיכולוגי חד שבועי.

המבקשת הפנתה להחלטת בית המשפט בתיק העיקרי, אשר התיר למבקשת לצאת ממקום מעצר הבית ביום ראשון, אחת לשבוע, למשך שעתיים, לשם ביקור בנה במעון כפר כנא בו הוא שוהה. לדבריה, הזמן שהוקצב אינו מספיק ויש להגדילו בשעה, כיוון שהדרך פקוקה לעיתים וביקור קצר אינו מועיל לבנה ואף מזיק לו.

2.      ב"כ המשיבה התנגד לבקשות, טען כי המסוכנות הנשקפת מן המבקשת לא פחתה לאחר מתן גזר הדין, אלא גדלה. לדידו, העונש שהוטל על המבקשת מקל ובכוונת המשיבה להגיש ערעור על קולת העונש. הדיון בערעור המבקשת נקבע למועד קרוב ועל כן בשלב זה אין לשנות את התנאים שנקבעו.

דיון :

3.      המבקשת הורשעה בתיק העיקרי, פ"ל 7199-12-12, ונגזר דינה. בגזר הדין מתאריך 23.05.13   הוטלו על המבקשת, בין השאר, 8 חודשי מאסר בפועל. 

4.      לבקשתה, עוכב גזר הדין למשך 45 ימים לשם הגשת ערעור, כאשר נקבע כי כל תנאי השחרור יוותרו על כנם. עוד נעתר בית המשפט לבקשת הסנגור לאפשר למבקשת לבקר את בנה במעון בכפר כנא אחת לשבוע בין השעות 09:30 עד 11:30 בליווי אחת המשמורניות.

5.      המבקשת הגישה ערעור על חומרת העונש והדיון בערעור נקבע לתאריך 24.06.13.

6.      תנאי השחרור שנקבעו בהחלטותיי הקודמות, כוללים מעצר בית מלא בבית אמה של המבקשת, בכפר יפיע, בפיקוח אמה, גב' גומייד דיאנא וגב' דועא הריש, יחד או לחוד, איזוק אלקטרוני, הפקדה כספית בסך 15,000 ש"ח, ערבות עצמית בסך 25,000 ש"ח, ערבות צד ג' של כל אחת מהמשמורניות בסך 25,000 ש"ח וצו עיכוב יציאה מהארץ. החלטותיי נבעו ממסוכנותה ומועדותה של המבקשת, המוצאת ביטוי בעבירות דנן ובעברה התעבורתי.

7.      ביחס להגדלת חלון היציאה לביקור בנה במעון כפר כנא:

במסגרת התיק העיקרי, ניתנה החלטת כבוד השופטת דלית שרון-גרין, לפיה המבקשת תוכל לבקר את בנה במעון בכפר כנא, אחת לשבוע בין השעות 09:30 עד 11:30. לטענת הסנגור, לאור זמן הנסיעה הממושך, כשלעיתים הדרך פקוקה, נותר למבקשת זמן קצר לביקור בנה. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים שוכנעתי כי הארכת הביקור בשעה נוספת הנו משמעותי לבנה של הנאשמת, על רקע מצבו המיוחד, והסיכון לציבור המשתמשים בדרך מיציאה זו, המתבצעת בליווי צמוד ותחת תנאים מגבילים נוספים, הנו מידתי. על כן, הנני מקבלת את הבקשה ומורה כי עד לקבלת החלטה בערעור, בכל יום ראשון, בין השעות 09:30 עד 12:30, תוכל המבקשת לצאת ממקום מעצר הבית, כדי לבקר את בנה במעון בו הוא שוהה, כשהיא מלווה כל העת ע"י אחת המשמורניות שאושרו ע"י בית המשפט, ומיד בתום הביקור תשוב ישירות למקום מעצר הבית. כל תנאי השחרור יחולו על יציאה זו בליווי. מנהלת האיזוק תפתח חלון בהתאם.

8.      ביחס לבקשה לצאת לביתה מדי יום למשך שעתיים:

המבקשת טענה כי מעצר הבית בו היא נתונה מזה חמישה חודשים, בבית אמה, גרם נזק לבנותיה ולכן ביקשה להגיע לביתה שלה לשעתיים מדי יום. המדובר בבקשה הכרוכה ביציאה ממקום מעצר הבית על בסיס יומיומי, בקשה העלולה לחשוף את הציבור לסיכון בלתי מידתי. בית האם הנו בכפר יפיע, בעלה ובנותיה מתגוררים אף הם ביפיע ומכאן שמקום מעצר הבית אינו מרוחק מביתה ובני משפחתה יוכלו לבקרה בבית אמה. משכך, ובשים לב לשלב הדיוני בו עסקינן ולמועד הערעור הקרוב, בקשה זו נדחית. 

9.      ביחס לבקשה ליציאה לטיפול פסיכולוגי:

בתאריך 21.02.13 התרתי למבקשת לצאת ממקום מעצר הבית בליווי אחת המשמורניות, לשם קבלת טיפול פסיכולוגי, אחת לשבוע מיום 25.02.13 עד ליום 08.04.13.

בתאריך 18.04.13 הוגשה בקשה להארכת הטיפול ואליו צורף מכתב מטעם הפסיכולוגית המטפלת הממליצה על 4 מועדי טיפול נוספים (ביום 08.04.13, 15.04.13, 22.04.13, 29.04.13). למרות המכתב, הגישה המבקשת בקשה להארכת הטיפול רק ביום 18.04.13 ולכן בהחלטתי מיום 18.04.13 התרתי למבקשת לצאת להמשך טיפול ביום 22.04.13 וביום 29.04.13.